מדע הרוח האנתרופוסופי פותח בפני האדם המודרני דרך להשקפת עולם רוחנית ואנושית חדשה. במרכזה נמצאת האישיות החופשיה והחושבת של האדם העצמאי, המסוגל להתעלות להבנה וניהול מוסרי של חייו מתוך עולם רוחני צרוף (שמואל הוגו ברגמן).
מקור השם הוא יווני-לטיני, אנתרו-אדם, סופיה-חכמה – חכמת האדם.
המעבר מתאוסופיה (חכמת האלוהות) לאנתרופוסופיה מבטא את חשיבות היוזמה והאחריות שאליה נדרש האדם בדרך זו.
טיפוח ופיתוח היכולת לחוות את הקשר בין האדם (המיקרו) לעולם (המקרו) מתוך הכוחות שקיימים בתוכו, תוך דגש על עצמאות וחירות רוחנית מלאה כתנאי להתפתחות בריאה.

מדע הרוח, האנתרופוסופיה, נוסד על-ידי רודולף שטיינר, הוגה דעות שנולד ב-1861 בקארלייביץ שבאוסטריה. שטיינר למד מדעי הטבע, מתמטיקה ופילוסופיה בוינה. אחרי שסיים את לימודיו חקר את כתביו של יוהאן וולפגנג גתה במדעי הטבע. במיוחד התעניין שטיינר בחיפושיו של גתה אחר אידיאות הפועלות מאחורי הטבע הנראה לעין. שטיינר עבר לווימר, העיר שבה פעל גתה רוב חייו, וכתב שם את ספרו "הפילוסופיה של החירות", שיצא לאור ב-1894. טענתו העיקרית בספר זה היתה כי העולם החושי הוא עולם רוחני שאינו סגור בפנינו.

בגיל 40 הצטרף שטיינר אל החברה התיאוסופית. הוא נאבק דרך מגמות בחברה התאוסופית שחיפשו השראה בעולם חלומי תת מודע והתרחקו מהבהירות והצלילות של המתודה המדעית. שטיינר עזב את החברה התיאוסופית ב 1913 וייסד את החברה האנתרופוסופית שמרכזה בדורנאך, ליד באזל שבשוויץ. שטיינר הגדיר את האנתרופוסופיה כ "שביל של דעת, המיועד להדריך את הרוחי שבאדם לקראת הרוחי שבעולם".
ב-12 השנים האחרונות לחייו חי שטיינר באינטנסיביות רבה: נשא הרצאות בכל אירופה, חיבר ספרים רבים, העביר קורסים לאמנויות, לרופאים, לחקלאים ולמחנכים.
הוא נפטר ב-1925 בדורנך, שוויץ.
המוסדות הראשונים שהוקמו בישראל בהשראת האנתרופוסופיה בתחילת שנות ה–70 היו בתחום החינוך המיוחד. בתחילת שנות ה-80 קם קיבוץ הרדוף בגליל וכפר-רפאל ליד באר שבע. גני ילדים ראשונים הוקמו באותה תקופה ומאוחר יותר גם בתי-ספר ויוזמות אחרות בתחומי הרפואה החקלאות, האומנות והתרפיות.

בספרות האנתרופוסופית מובאות תוצאותיו של מחקר על חושי, המתאר את היישות השלמה של האדם כמורכב מגוף, נפש ורוח. הגישה האנתרופוסופית היא הוליסטית והיא מניחה כי כל עשייתו של האדם נגזרת מתוך תמונת האדם והעולם השלמה.
במחקר האנתרופוסופי מתוארים גם שלבי ההתפתחות של כדור הארץ, מן הבריאה, כתהליך יצירה ממשי, רווי חכמה.

יעוד האדם מושג מתוך רצונו החופשי ואחריותו המוסרית העצמאית. הדרך הרוחנית האנתרופוסופית מבוססת על התפתחות מוסרית של הישות האנושית ובייעודו המוסרי של האדם בבריאה ואינה טכניקה המיועדת לאפשר לאדם להגיע למצבי תודעה בלבד, שליטה עצמית או שליטה בזולת. ההתאמנות מאפשרת לאדם הרוצה בכך להכשיר עצמו להיות שותף אחראי, מוסרי, רגיש ומודע יותר בחברה ובתרבות האנושית.

מדעי הטבע האנתרופוסופיים פותחו כהרחבה וכהשלמה למדעים המקובלים. החקירה האנתרופוסופית מתחילה מהממצאים של המחקר המדעי המקובל ושואפת לחברם עם הממצאים האנתרופוסופיים כך שתתקבל תמונה של רוח וחומר, חיים ונפש.
ממחקרים מדעיים אלה נוצר הבסיס ליישומים השונים כגון חינוך ולדורף, הרפואה האנתרופוסופית, החינוך המרפא, עבודה חברתית וארגונית, אומנות אנתרופוסופית, תפיסה כלכלית ופיתוחים נוספים.

שיטת חינוך ולדורף גובשה בתחילת המאה על ידי המחנך, הפילוסוף והוגה הדעות רודולף שטיינר. בית הספר הראשון הוקם לילדי הפועלים במפעל "ולדורף-אסטוריה" בשטוטגארט, ומכאן השם "ולדורף".
חינוך ולדורף שם במרכז תפיסתו החינוכית את הפסיכולוגיה ההתפתחותית של שטיינר. פסיכולוגיה זו רואה את הילד כישות מתפתחת. הילדות נתפסת כתקופה של הבשלה, של צמיחה פנימית ושל התפתחות הדרגתית של כשרים, איכויות והבנות.
הגישה הכוללת לילד, תכניות לימודים, מתודות ודרכי לימוד, האווירה הלימודית, סביבת הלימוד וכל שאר האלמנטים של חיי בית הספר – מכוונים לתת תשובה לשלבי ההתפתחות השונים בהם נמצא הילד, מבלי להאיץ את התפתחותו.
יסוד נוסף בעל חשיבות רבה בחינוך ולדורף הוא ההתייחסות, בכל שלב ושלב, לילד כאל שלמות, כאל ישות רבת פנים, ישות מגוונת ובעלת איכויות רבות ושונות. התלמיד מכוון לעשייה בתחומי המלאכות, האמנות והלמידה העיונית. הילד שר, מנגן, מצייר, רוקד ומפסל כחלק מהעשייה החינוכית.
גני ולדורף הראשונים בישראל הוקמו בשנות ה-80. כיום פועלים בארץ מאות גנים כאלו. בית הספר הראשון בגישת ולדורף קם בקיבוץ הרדוף ב-1989. כיום פועלים כ-40 בתי ספר יסודיים (ירושלים, טבעון, הרדוף, רמת השרון, רמת גן ויודפת). ו-9 בתי ספר תיכוניים.